חיפוש ללא צו: מתי חיפוש ייחשב לא חוקי?
החיפוש מהווה חדירה בוטה אל תוך תחום הפרט. מאז ומתמיד הוכרה הזכות לפרטיות כערך עליון – “ביתו של האדם מבצרו” – ובישראל המחוקק עיגן את הזכות לפרטיות כערך מוגן. אולם אין לומר כי ערך זה נשמר בצורה קפדנית וראויה. למעשה ההיפך הוא הנכון. ככל שמדובר בהגנה על פרטיות מפני המשטרה, זכות זו מופרת תדיר. מאמר זה יעסוק בחוקיותו של חיפוש שנערך ללא צו חיפוש. המידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.
צו חיפוש
צו חיפוש הינו טופס בקשה עליו חתום שופט בית המשפט השלום בצירוף חותמת בית המשפט המהווה הרשאה חוקית לעריכת חיפוש. על צו החיפוש לכלול כתובת מוגדרת ומדוייקת של המקום בו ייערך החיפוש. צו חיפוש יכול להינתן לחוקרי משטרה אך לא רק. כל גורם חקירתי כגון רשויות מס הכנסה, רשאי לבקש צו חיפוש. בשונה מדיונים אחרים, בקשה למתן צו חיפוש נערכת במעמד צד אחד, באופן סמוי, מבלי שהאדם או מחזיק המקום שלגביו הוצא הצו יכול לדעת מכך מראש. רק לעתים נדירות בקשות לצו חיפוש נדחות ובפרקטיקה צוים כאלה ניתנים באופן כמעט אוטומטי על סמך הצהרת המבקש ומידע מודיעיני בלבד. צו חיפוש הוא “דרך המלך” מבחינה חוקית ורק בנסיבות חקירתיות דחופות ראוי להשתמש בסמכות החיפוש בהיעדר צו.
חיפוש ללא צו
למרות חשיבותה של הזכות לפרטיות, שוטר רשאי לפי שיקול דעתו במקרים שבהם קיימת נחיצות לכאורה לפעולה מיידית, לערוך חיפוש גם ללא צו חיפוש, במקרים/נסיבות שלהלן –
- 1“כאשר קיים יסוד סביר להניח שמבוצעת שם עבירה מסוג פשע או שעבירה כזו בוצעה זה מקרוב”. לפי חלופה זאת, די לשוטר בחשד שבבית מסויים מתבצעת עבירת סחר בסמים (עבירה מסוג פשע שהעונש בצידה עולה על שלוש שנים) כדי להיכנס אליו ללא צו חיפוש.
- כאשר המחזיק במקום פונה לעזרת המשטרה ויש יסוד להניח שמבוצעת שם עבירה. חלופה זאת באה לתת מענה למקרים דחופיים שבהם אדם נקלע למצוקה וקורא לעזרה. למשל, אישה שעוברת תקיפה וזועקת לעזרה, שוטר המוזעק למקום יהיה רשאי להיכנס לבית כדי להושיט עזרה ולמנוע עבירה.
- במהלך מרדף אחרי אדם המתחמק ממעצר או משמורת חוקית. ברור שאם אדם בורח ממתקן כליאה או ממשמורת חוקית כלשהי, שוטר רשאי לרדוף אחריו גם אם הלה מסתתר בתוך בית מסויים.
- כאשר מחזיק המקום נתן “הסכמה מדעת” לביצוע החיפוש. זהו סעיף סל בעייתי ביותר שמאפשר לשוטר לערוך חיפוש בכל מקום ללא צו חיפוש במידה וניתנה הסכמה לכך מצד מחזיק המקום. מכיוון שמדובר בסמכות רחבה מדי ובעייתית בלשון המעטה, בית המשפט העליון יצק תוכן לסמכות זו וקבע לה גבולות ברורים שבהיעדרם חיפוש מאבד מחוקיותו על כל המשתמע מכך.
חיפוש ללא צו חיפוש, כאשר מחזיק המקום נתן הסכמה לערוך חיפוש
כאמור לעיל החוק בישראל מקנה לשוטר סמכות לחפש בביתו של אדם או במקום בו הוא מחזיק אף ללא צו חיפוש, אם אותן נותן “הסכמה מדעת” לביצוע החיפוש. יחד עם זאת בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון במסגרת “הלכת בן חיים” לא כל הסכמה סתמית עונה על ההגדרה, משום שקיים פער כוחות בין שוטר לאזרח, ופעמים רבות ההסכמה יכולה להינתן ממקום של חשש מפני התנכלות המשטרה או מבלי ידיעה כי אין חובה לתת הסכמה. לפיכך קבע בית המשפט העליון תנאים לחוקיות ההסכמה.
הסכמה מדעת יכולה להתגבש רק לאחר שהשוטר מבהיר לאזרח כי יש לו את הזכות המלאה לסרב לביצוע החיפוש, וכי לא יאונה לו כל רע אם אכן ישתמש בזכות זו. ההבהרה יכולה להיות בעל פה או בכתב. בית המשפט העליון הנחה את המשטרה להוציא נהלי חיפוש חדשים בהתאם לדין החדש שהתווה.
השלכות חיפוש לא חוקי – החטא ועונשו
במקרים בהם חורגת המשטרה מהכללים הנ”ל עשוי בית המשפט לפסול את הראיות שתפסה המשטרה במסגרת החיפוש (“הלכת יששכרוב”) ולהורות על זיכוי הנאשם. כאשר בית המשפט קובע כי חיפוש לא חוקי, הדבר עשוי לגרור עבירת משמעת נגד השוטר שערך את החיפוש בניגוד לדין, ולעיתים אף להקים עילה לתביעת נזיקין נגד המשטרה. במקרה שבו נערך חיפוש לא חוקי, מומלץ לתעד ככל הניתן את הלך החיפוש, ובמידה ונגם נזק למקום, להזמין שמאי שיעריך את הנזק, ולתבוע בהתאם.
